<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ס"ט</h1>
<h2>דף עה.</h2>
דין גיגית (לא) [שלנו] צריכה ניגוב מידי דהוה אגת. ולא הוי בכלל עדשים. ומיהו בדיעבד שרי [בלא ניגוב] הואיל ואין דרכו לעצור בהן. תתברכו כולכם מן השמים, אחי ר' שמואל, כי הגיגיות הגדולות שאין עקורות, אלא אותן אמרתי לניגוב כתורת גת של עץ דתניא בסוף ע"ז הגת ומחץ ומשפך של עץ ושל אבן ינגב. ולא בתורת כלי ש(אין) מכניסו לקיום כאשר דמית, דא"כ לא סגי בניגוב אלא צריך עירוי כמו בקנקנים, כדמוכח בההיא ברייתא גופה (כדמוכח). ולא כפירוש רש"י שפסק בגתו דבהדחה סגי, מתוך ברייתא השנויה אחריה דקתני בה גבי עדשים "מדיחן", ופירש עדשים היינו גת עצמה שקורין מיטי, וגם פירש דאהא ברייתא סמכינן שלא לנגב גת. כי ר"ש גריס שם "מנגבן" עלה במקום "מדיחין". ופירש על פי תוספתא ולא תיהוי פלוגתא על הברייתא דלעיל. ורבינו תם היה גורס "מדיחו" ככתוב בספרים, ומ"מ היה פי' בגת שצריכה ניגוב, ועדשים לאו היינו גיתות עצמן אלא זהו "ים" האמור בכל מקום [ב"ב ס"ז ע"ב]. ועל מה שהתיר רבינו תם בדיעבד בלא ניגוב מטעם שבגת שבהלכה היו עוצרין אחר הדריכה בטעינת עיגולי הגת מה שאינו יוצא מן הדריכה, ולכך היתה בולעת ונאסרת יותר מהגיגית שלנו שנותנין אבנים כבדות לעצור המשוייר, ואין ברוב הגיגיות כן אלא במיעוט. ואפילו במיעוט לא שכיח הכי במקום שמצויין הגיגיות כעין הבתים שקורין פשבויא"ר בלעז.
